בחודש יוני 2022 הגעתי לצפון יוון לאי אוויה
האי השני בגודלו ביוון אחרי כרתים
צפון יוון הינו אזור ירוק משופע ביערות בוגרים ומגוון של חיות בר.
ככל שהצפנתי יותר לכיוון האי התחלתי להיחשף למראות של קילומטרים שלמים של גדמי עצים שחורים ומפויחים, עצים שרופים כרותים שנערמו, חום גדול מאד וצרצור אדיר של אלפי ציקדות הנמצאות בכל עבר ופינה.
בהמשך צפיתי גם במאות כוורות דבורים שרופות ולאחר ששוחחתי עם המקומיים התברר שעסק הדבש מאד נפוץ באזור הזה והנזק לדבורים ולכוורנים הינו נזק בסדר גודל עצום.
חשבתי על החשיבות הרבה שיש לדבורים על המאזן האקולוגי בכדור הארץ וכמה אסון שכזה עשוי לפגוע עוד יותר במאזן.
המתווה ההררי של הנסיעה שילב כבישים צרים ומפותלים כאשר בשני צדדיו מראות היערות השרופים לא נפסק.
בתחילה המראה הזה גרם לי להלם גדול ולתחושת כאב עצומה, יכולתי לראות בעיני רוחי את העצים העולים באש כאשר אין ביכולתם לברוח, על הצבים, הזאבים, השועלים, התנים, גוזלים על העצים, על חיות המשק והבית של המקומיים שסיפרו לנו שאיבדו ביניהם עיזים, פרות וכלבים כל זאת הידהד והוסיף לתחושת האפוקליפסה שעטפה אותי.
השיחות עם המקומיים הוסיפו לתמונה הלא פשוטה שנוצרה במהלך השריפות, המדינה לא יכלה לספק מספיק כוחות הצלה ואנשים נאלצו לכבות את השריפה במו ידיהם וכל מה
שהיה בידיהם כגון שמיכות בדים ועוד. חלקם חטפו כוויות, לחלקם מתו כל חיות המשק והבית אסון גדול ממש – בהרבה מקומות השריפה הגיע ממש לפתח הבתים ובניסי ניסים לא מתו בני אדם.
בימים האלה בהם האג’נדה הירוקה של משבר אקלים מופצת בכל פינה זה מדגיש עוד יותר שמדינות עם שטחי יער כה גדולים ומשמעותיים בסמוך לבתי מגורים אינן ערוכות לשום תרחיש שכזה והאזרחים מופקרים לגורלם בדיוק כמו בישראל, בדיוק כמו במקומות אחרים בעולם – התקציבים, החשיבה הרחבה סדרי העדיפויות הכלכליים מוכיחים לנו שוב ושוב שהאנושות נכשלת שוב ושוב בהגנה על כדור הארץ אותו היא קיבלה למשמרת.
הפוליטיקאים בכל העולם עסוקים בדקלום אג’נדה ממומנת של משבר אקלים שגורם לאסונות טבע לכאורה אולם במקביל לא עושים דבר וחצי דבר להפסיק את התעשיות המזהמות נהפוך הוא בתואנה של הפיכת תעשיות מזהמות לנקיות הם מקדשים תעשיות ירוקות שבדיעבד מסתבר שהן לא כאלה ירוקות ויש מחיר סביבתי גם לפאנלים סולריים, לתחנות רוח ועוד – לא סוגרים בתי זיקוק ישנים כמו בית הזיקוק בחיפה, לא מפסיקים מיד את השימוש בפלסטיק וחד פעמי (ישראל הפכה להיות אחת המדינות המובילות בשימוש בחד פעמי כולל בתי קפה שמאז הקורונה תפסו שיטה ומגישים את המזון והקפה שלהם בחד פעמי), לא מפסיקים לרסס את השמיים והיבשה, לא מפסיקים את זיהום הים והדיג התעשייתי הלא מבוקר- הרי בכוחה של מדינה לאסור שימוש בחומרים כה מסוכנים לבריאות, לסגור מפעלים מזהמים, לשתול יערות, לקדם גינות קהילתיות, להפסיק לכבוש כל פיסת אדמה לשם בנייה רוויה צפופה ומסוכנת, לקדם תחבורה ציבורית נאותה במקום לקדם תעשיות רכב בלי הגבלה ובלי מחשבה, חינוך לקיימות, צניעות, צריכה נבונה – את הכאוס יוצר הממסד במו ידיו – הוא זה שכורת יערות ועצים בלי הפסקה, הוא זה שבונה רחובות שלמים גושי בטון ללא צל, הוא זה שלא מפסיק את תעשיית הבשר חסרת המעצורים הגורמת לזיהום האוויר והרס השטחים העצומים, הוא זה שלא מפסיק את תעשיית החלב המזהמת שלא לדבר על הסבל הנוראי של בעלי החיים שהפכו להיות למוצר למרות שהם יצורים חיים ..
יצירת ההפחדה סביב האקלים היא עוד דרך והשליטה הפסיכולוגית של התאגידים ובעלי ההון שגורמים לאנשים הפשוטים לחוש מאוימים מפוחדים וזקוקים לממסד שיגן עליהם כאשר בפועל גם בני האדם וגם בעלי החיים מופקרים בצורה הכי בוטה ואכזרית שיש.
כאשר אני צופה ורואה את רמת כריתת היערות בישראל – את הפגיעה המסוכנת במאזן הסביבתי והאקולוגי בעקבות ההתנהלות הפושעת הזו בלי חשיבה לדורות הבאים ברור לי שלפשעים הללו יש מחיר כבד ואנחנו כבר משלמים עליהם התמונה שהכי ריגשה אותי בין כל גדמי העצים הללו הייתה יונה שבנתה קן בין העצים מה שהראה לי שהחיים חזקים והלוואי והעולם הטכנוקרטי נטול החמלה ומלא בתאוות בצע חסרת מעצורים ייעצר באיזשהו שלב ותתפתח מגמה של כבוד ופעילות מאוזנת של צריכה אל מול צניעות וכבוד מחודש לאמא אדמה כי האנושות חוצה סף שהולך לכיוון חד כיווני בו החומר מקודש יותר מהרוח ואת התוצאה החמורה שלו אנחנו חווים בצורת סבל גדול יותר לאנושות ולכדור הארץ.
